החלטה בתיק ה"פ 11201-09-11

1.                  לפניי בקשה מטעם משיבה 1 (בקשה מס' 17) לעיון מחדש בצווי המניעה הזמניים, אשר ניתנו במסגרת ההחלטה מיום 26.9.11 (להלן - ההחלטה בצו המניעה), בהתאם להוראות תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - תקנות דסר הדין האזרחי).

2.                  בבקשה מתבקשים, ראשית, צמצומם של צווי המניעה בעניינם של מבקשים 1 ו-2, באופן שהם לא יחולו על שיקים שהוציאו והפקידו בידי משיב 6; וכן, שנית, קביעה בדבר הפקדת ערבות ועירבון, שלא נקבעו בהחלטה בצו המניעה, וזאת על ידי כל המבקשים.

3.                  ההחלטה דנא ניתנת לאחר עיון בנימוקי הבקשה והתשובות שהוגשו. בהקשר זה יש לציין, בפתח הדברים, כי מקובלת עליי עמדת ב"כ משיבה 1 לפיה אין מקום להשהות את מתן ההחלטה בבקשה עד שינתנו הבהרות אותן ביקש ב"כ המבקשים לקבל ממשיבה 7 בקשר למסמכים מסוימים. לפיכך ההחלטה בבקשה ניתנת כעת.

4.                  כזכור, ההחלטה בצו המניעה ניתנה לאחר שנערכו לפניי שני דיונים ממושכים, בהם נחקרו עדי הצדדים בחקירה נגדית. בתום הדיונים ניתנה החלטה מפורטת, בנוכחות הצדדים. לאחר שניתנה ההחלטה לא העלו מי מהצדדים בקשות נוספות ביחס אליה ולא הגישו עליה ערעור.

5.                  מהבקשה דנא עולה, הגם שבכותרתה מצוין כי מדובר בבקשה לעיון מחדש, כי מדובר בבקשה להתערבות בקביעות ההחלטה בצו המניעה, למשל בגין חסר נטען בהנמקה מספקת להיעדר קביעה בדבר הפקדת ערבות ועירבון על ידי המבקשים (בנוסף על התחייבות עצמית).

6.                  ואולם, עיון מחדש אינו ערעור ומעצם טבעו לא נועד לבחינה נוספת של ההחלטה המקורית וקביעותיה. במסגרת עיון מחדש רשאי בית המשפט לשנות החלטה שניתנה בסעד זמני "אם ראה כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שנתגלו מאז מתן הצו, או אם ראה כי מלכתחילה לא היתה הצדקה למתן הצו", כאמור בהוראות תקנה 368(א) לתקנות סדר הדין האזרחי; אך במקרה דנא אין משיבה 1 מצביעה על עובדות חדשות או שינוי נסיבות העשויים להצדיק את שינוי ההחלטה, שבוודאי לא ניתן לומר כי מלכתחילה לא היתה הצדקה לתיתה.

7.                  ב"כ משיבה 1 הפנה - בהקשר זה - להחלטה שניתנה בבקשה לסעד זמני במסגרת תובענה שהוגשה בבית משפט השלום בנצרת על ידי משיבה 7 נגד משיבה 1 ואחרים (החלטה מיום 22.11.11 בת"א (נצרת) 24602-11-11; להלן - ההחלטה שניתנה בבית משפט השלום בנצרת).

8.                  לטענת ב"כ משיבה 1 על פי ההחלטה שניתנה בבית משפט השלום בנצרת, בהתאם להסכמת הצדדים דשם, התאפשר למשיבה 1 להמשיך לבצע - בתוך המגרשים ביישוב - עבודות שהן נגזרת של העבודות הציבוריות.

9.                  בנסיבות אלה, בפרט כאשר ב"כ משיבה 1 חושש מהתמשכות ההליכים בבקשה העיקרית דנא, טוען ב"כ משיבה 1 כי אם תיוותר ההחלטה בצו המניעה על כנה ייגרם למרשתו - אשר ממשיכה לבצע את עבודות הפיתוח הציבוריות ביישוב - "נזק ממשי וכבד" (ר' בסעיף 24 לבקשה).

10.              אין לקבל טיעון זה, אשר נטען ללא כל אסמכתא ראייתית. גם לשיטת ב"כ משיבה 1 שינוי ההחלטה בצו המניעה כמבוקש על ידו יאפשר למשיבה 1 לקבל לידיה סכומי כסף שעל פני הדברים הינם סכומים לא מהותיים כאשר מדובר בעבודות פיתוח קבלניות של מגרשים רבים. לא ברור אפוא כיצד דווקא היעדרם של סכומים אלה, הנוגעים לשני מגרשים - כאשר מדובר בעבודות פיתוח של עשרות מגרשים - הוא שייגרום למשיבה 1 נזק כה כבד.

11.               אכן, בנסיבות העניין מאזן הנוחות היה ועודנו נוטה לטובת המבקשים, שהינם אנשים פרטיים, כאשר משיבה 1 הינה חברה קבלנית שלא הציגה ראייה כלשהי - כגון חוות דעת חשבונאית - המצביעה על כך שחסרונם של השיקים דנא הוא שייגרום לה לנזקים ממשיים, קל וחומר כבדים.

12.              ולבסוף, אין לקבל את עתירת ב"כ משיבה 1 לשינוי ההחלטה בצו המניעה בשל היעדר הנמקה מספקת לאי הטלת ערבות ועירבון על המבקשים (בנוסף להתחייבות עצמית). ההחלטה בצו המניעה הינה החלטה מפורטת ומנומקת - בפרט בהתחשב בכך שניתנה במעמד הצדדים - ודי בהנמקותיה על מנת להצדיק את תוצאתה; מה גם שסוגיית היקף ההנמקה אינה יכולה להוות עילה לעיון מחדש (ר' גם בפסקה 5 דלעיל).

13.              אשר על כן הבקשה נדחית.

14.              בהתחשב בהוצאות שכבר נפסקו בהחלטה בצו המניעה, אין צו נוסף להוצאות. מובהר בזה - בזיקה לבקשת ההבהרה שהגיש ב"כ משיבות 2 ו-5 (בקשה מס' 13) - כי ההוצאות בהחלטה הנ"ל הוטלו בחלקים שווים על ארבעת המשיבים שהתנגדו לבקשה המקורית, דהיינו: משיבים 1, 2, 5 ו-6.

ניתנה היום, ה' שבט תשע"ב, 29 ינואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: